הבנת הנקרא 

מחקר בעת האחרונה מציע את צרפת, כמדינה שיש בה אחוז הגבוה ביותר של אנשים עם חסך בהבנת הנקרא. כלומר, מקרב מדינות העולם המערבי, צרפת נחשבת לכזו בעלת אחוזים גבוהים של אנשים שאינם מבינים בעצם את מה שהם קוראים.
אומנם, צרפת היא מדינה שקלטה במהלך המאה ה-20 המוני מהגרים בעיקר מצפון אפריקה. מתוך כ-50 מיליון תושבים, ישנם כ-15% מהגרים. יחד עם זאת, יש לציין שהמהגרים לצרפת הם פרנקו-פונים. כלומר, באים מתרבות צרפת ומדברים צרפתית מהבית.
במילים אחרות, למרות שצרפת קלטה המוני מהגרים, הרי רובם ככולם לא נזקקו "לאולפן" ללימודי צרפתית. ברובם, דיברו צרפתית בארץ המוצא. קרי, מדינות צפון אפריקה שהיו תחת שלטון והשפעה תרבותית צרפתית וכן מדינות אפריקה שנשלטו ישירות ע"י צרפת.
במאמר מוסגר יש לציין כאן את העובדה כי במרבית מקומות המוצא של המהגרים לצרפת, הצרפתית מהווה שפה רשמית ו/או שפה שנייה שלטת.
למרות האמור לעיל, נמצאת צרפת במקום נמוך מבחינת הבנת הנקרא. נשאלת השאלה מדוע? מה קרה שבני ארצם של גדולי הספרות העולמית, אינם מבינים את שפתם. האם האשם הוא במערכת החינוך הצרפתית? או האשם נמצא במקום אחר, מפתיע יותר או רומנטי פחות.
אומנם, מבצעי המחקר הצביעו על מספר סיבות שלדעתם מביאים לידי הבנה נמוכה של הקריאה. אולם, הסיבה העיקרית ביותר לדעתם וגם לדעתי, היא מיעוט הקריאה כהרגל בקרב הצרפתים. קרי, הצרפתית מעדיפים שלא לקרוא.
מצד שני, חייהם של מרבית תושבי כדור הארץ, נסובה סביב הצפייה בטלוויזיה. רוב רובם של האנשים, במיוחד במדינות יותר מפותחות, צופים במהלך היממה שעות פחות או יותר ארוכות. הטלוויזיה משמשת עבורם כבידור העיקרי ולעיתים גם הבלעדי. היא משמשת כמקור לימוד של העולם, משמשת כמקור לקליטת התרבות וכן כמקור לניהול חייהם השוטפים.
מכאן, אחת הסיבות להתמעטות הקריאה, בכל העולם המערבי, היא דווקא הטלוויזיה. בהנחה כי מרבית הזמן הפנוי שיש לאנשים, הם צופים בטלוויזיה, נותר להם אובייקטיבית מעט זמן כדי לקרוא. רבות עושות מערכות החינוך בעולם המערבי, כדי לחבב את הקריאה על בני הנוער. תוכניות רבות, ואפילו בטלוויזיה, מביאות את בשורת הספרים, הקריאה וחיבוב המעשה של תפיסת ספר וקריאתו.
ככל הנראה, קשה מאוד לספר להתחרות באופן הוגן עם הטלוויזיה. הטלוויזיה, כאמור, הינה מכשיר הדורש מהצופה פסיביות גמורה. רק תשב ותסתכל, אין לצופה כל צורך לבצע כל פעולה אחרת. מלבד אולי לאכול או לשתות.
עובדה נוספת, המעצימה את התופעה, היא מספרם של חסרי הבנת הנקרא, בקרב השכבות החלשות של האוכלוסייה גבוה יותר, ונמצא בעליה מתמדת. למעשה, נקודה אחרונה זו, מסבירה היטב את התופעה מדוע חלה התדרדרות בקרב הבנת הנקרא בצרפת.
אם ניקח את מדינת ישראל נמצא כי ישראל, אומנם איננה נמצאת במקום יחסית נמוך מבחינת הבנת הנקרא, אולם מקומה מתדרדר משנה לשנה. ממחקר בינלאומי עולה שישראל מפגרת אחרי רוב מדינות העולם המערבי בקריאה, במתמטיקה ובמדעים. שליש מבני ה-15 בארץ אינם מבינים את הנקרא. ישראל "מובילה" גם בפערי ההישגים בין משפחות עשירות לעניות. ישראל למעשה תופסת את המקום ה-30 מתוך 41 מדינות שנחקרו. כאשר במחקרים קודמים ישראל תפסה את המקום ה-20.
התדרדרות המדינה בתחום זה, החלה דווקא בשנות ה-90 של המאה הקודמת. מה קרה בעשור שחלף שגרם להתדרדרותם של ילדי ישראל בתחומים בהם נחשבו לתחומים "חזקים".
התשובה נעוצה דווקא בשאלה מה קרה בשנות ה-90 והילך שהיה שונה מהתקופה שקדמה לה. והתשובה ברורה לחלוטין. מלבד השינויים הטכנולוגיים - כגון הכנסת המחשב האישי לכל בית כמעט, ישנה תוספת של שינוי והוא - הטלוויזיה המסחרית.
הטלוויזיה המסחרית, הינה המאפיין בולט ביותר שמבדיל באופן כמעט דיכוטומי בין התקופה הראשונה לתקופה השנייה. בעוד שבתקופה הראשונה הייתה טלוויזיה ממלכתית שניסתה להעניק שירותים טלוויזיוניים, הרי בתקופה השנייה חלה "פריחה" של ערוצי טלוויזיה מסחריים כמו, הטלוויזיה בכבלים, ערוץ שני וכמובן הטלוויזיה בלווין.
הטלוויזיה המסחרית, מפיצה עשרות תוכניות לילדים ולמבוגרים. אולם, בעוד שבעת הקודמת, היו הסרטים מתורגמים ע"י כותרות, התופעה החדשה היא סרטים מדובבים. למעשה, קשה מאוד למצוא סרטים מדובבים בתקופה הראשונה בעוד שקשה למצוא סרטים מתורגמים בתקופה השנייה.
מכאן, נובעת מסקנה הבלתי נמנעת בהקשר זה. מאחר ומוסכם כי קשה לספר קריאה להתחרות עם הטלוויזיה, הרי שהישראלים הפסיקו לקרוא גם את הקריאה המועטה שהייתה מנת חלקם - קריאת כותרות הסרטים המתורגמים.
כיום, הישראלי הממוצע, קורא כמעט ולא כלום. אין לו "צורך" בקריאה כל שכן בהבנת הנקרא. כל מה שהוא צריך זה לראות טלוויזיה ולקבל את הכול מוכן. השחקנים הזרים "מדברים" עברית עם עגה ישראלית "תקנית". זה נכון לגבי כמעט כל תוכניות הילדים.
בעוד שפעם היו מדובבים תוכניות רק לילדים עד גיל 6, היום מדובבים תוכניות גם למבוגרים. אז מה הפלא שאף אחד לא מבין את מה שהוא קורא? כמו גם מה הפלא שכל הציבור מעלה במספר דציבלים את רמת הקול שלו.
הוא חייב להגביר את הטלוויזיה כדי לשמוע את המדברים. כשיש הפרעות בסביבה הוא מעלה עוד יותר את הקול וזה מגביר עוד יותר את הרעשים וכך בתחרות על השמע, מנצח מי שצועק.
כל זאת משפיע באפקט של "ביצה ותרנגולת" על טיב השידורים שמשפיע מצידה על רמת המשדרים וכך הלאה. עד שאנו מקבלים מדינה של "כוכב נולד" נבובה מכל ערך מהותי.
כמובן, כל אדם יכול להבין מהרשימה הזו את הפתרון הנכון לעשותו. המשכיות המצב הטלוויזיוני הזה, ימשיך ל"ייצר" ילדים שאינם מבינים, אינם סבלניים ובעלי "מום" בסגנון של תוכנית ריאליטי בטלוויזיה מסחרית.
אגב, אם נחזור לצרפת, נמצא כי בצרפת המצב של דיבוב הוא המצב הטבעי של הטלוויזיה. לכן, אין כמעט אף סרט ו/או תוכנית טלוויזיה בצרפת שאיננה מדובבת לצרפתית.
הפתרון נעוץ בשלב ראשון ע"י איסור הדיבוב לסרטים ותוכניות זרות. החדרת כתוביות בכל תוכנית כולל בעברית, כדי להרגיל את הצופים מכל הגילאים לקרוא. כשיש כתוביות, לא צריך להגביר את הווליום של הטלוויזיה וכמובן לאסור בתכלית האיסור את השמיעה והדיבור של שידור כל שהוא (כולל כל סוגי המדיה) מעל 15 דציבלים. במיוחד לבטל את הנוהג הקלוקל באולמי חתונה להשמיע מוזיקה ברמת רעשים מעבר ל-15 דציבלים.
אם נעשה זאת, נחזור להיות רגועים, מבינים ואולי גם מתחשבים בזולת.